קרה לכם פעם שהתיישבתם לבצע משימה כלשהי, אולי קצת מורכבת, מול מערכת מחשב/ תוכנה/ אתר אינטרנט (דמיינו אפילו עריכת איזה פונקציה מסובכת באקסל). אבל פשוט לא הלך לכם? לא עובד! לא הולך! אוף, לא מצליחה! זה לא היום שלי וכו וכו׳,  עצבים ולחץ.

ונניח שעזבתם את זה, עצבניים יותר או פחות, וחזרתם, לאחר זמן מה, כאשר אתם נמצאים ב- state of mind אחר לגמרי, רגוע, מפוקס ו״ריק״ יותר, ו- פתאום הכל הסתדר.

זה קרה לכם?

זה יכול להיות אחרי שנת לילה, אחרי שנ״צ קצר ויעיל, אחרי כושר, אחרי מקלחת חמה. כל מה שעובד עבורכם ועושה לכם Restart לגוף ולנפש. לי זה קורה בעיקר כאשר אני עובדת עם פיצ׳רים חדשים בתוכנות אפיון/ פרוטוטייפינג (בקרוב פוסט על sketch וקבלת החלטות :)) אני מגלה שכאשר אני נמצאת בהלך רוח מסויים- הכל זורם. מה זה זורם? רץ, עף. בהלך רוח אחר – אסון.

אז זה קורה לכולנו. זה לא חדש. אבל חשבתם פעם למה זה קורה? כמאפיינים השאלה הזאת מקבלת פן פרקטי במיוחד. הרי הממשק אותו ממשק גם במצבי לחץ וסטרס וגם במצבים רגועים יותר, אז ממה נגרם אותו הפער בין תחושת ״מוחי מעורפל עכשיו. בקושי יודעת כמה זה 2+2״ לעומת הרגשה של ״בואנה, אני חדה כתער? 

ההסבר המדעי הוא שבמצבי לחץ ועומס, שֿיכולים בהחלט להגרם על ידי זרם מחשבות כפי שתואר בהתחלה,  משתחרר הורמון בשם קורטיזול. רמות גבוהות מדי, לאורך זמן, של קורטיזול, יכולות לפגוע ביכולתו של המוח לתפקד כשורה. היכולת להעביר מסרים עצביים בין תאי המוח נפגעת,  קליפת המוח הקדם מצחית -האזור שאחראי לתהליכי זכרון ולמידה- מתכווצת והתפקוד הקוגנטיבי נפגע. במיינדפולנס לומדים לזהות את המחשבות הללו, להבחין בהן ואולי לבחור אחרת, אולי לא להגרר אחריהן ולהלחיץ את עצמנו עוד ועוד. התודעה האנושית היא פשוט כזאת, מתרוצצת מטבעה.

לכן,

עלינו, כמאפייני ממשקים, להתייחס בסלחנות למשתמשים. לקחת בחשבון את העומס הקוגנטיבי הקיים, באופן טבעי, בכל אחד ואחת מאתנו, מעצם היותנו בני אדם.כמו כן, וזה ממש בסיסי:)  לקחת בחשבון את הנסיבות שבהן ישתמשו במוצר שלנו. אולי הן עצמן תורמות לעומס וללחץ ומשפיעות על תפקודו הקוגנטיבי של המשתמש האנושי שלנו.