מה בין ויטמינים ל- ux?

משבר גדול, תחושות קשות!  הפסקתי לעשות לק ג׳ל. פשוט לא יכולה יותר, הציפורניים שלי לא מגיבות טוב, הלק לא מחזיק מעמד. 

אוףףףףףףףף. 

אבל לא אישה כמוני תוותר. נראה לכם? אז אחרי מועצת חברות קרובות שארגנתי בנושא, הכלת המצב הרגיש, דיונים שלמים, דיעות לרוב – שמתי פעמיי לחנות הפארם הקרובה. החלטתי לקנות ויטמינים לחיזוק הציפורניים, לנסות לקחת תקופה מסויימת ולקוות לטוב!

המטרה הנכספת

יש רק בעיה אחת והיא בעיה אמיתית ונוכחת. אני שונאת לקחת כדורים, מכל סוג שהוא. פשוט שונאת.  סביר מאוד שאתייאש באמצע ולא אסיים את החבילה, מבחינתי זו משימה מעיקה ולא נעימה לקחת כדור מדי יום. אז מה עושים? איך בכל זאת צולחים את התקופה הזאת? אולי אשתמש בדבר כזה?

דבר כזה - מה קשור?

כן כן, החלטתי להצטייד, בנוסף לויטמינים, גם בארגונית לנשיאת תרופות, קופסת פלסטיק הכוללת 31 תאים שנפתחים ונסגרים ומאפשרת לאחסן ולסדר כדורים בתכנון של חודש מראש. ידעתי שהקופסה תעזור לי לצלוח את המשימה הלא נעימה של נטילת כדורים יום יום. 

עכשיו, בואו נתעכב שניה על הסיבה שקניתי ארגונית כזו. הרי אני יודעת שכמות הויטמינים ממילא מוגבלת, היא תגמר מתי שהוא בעתיד הקרוב, אז האם לא פשוט יותר להשאיר את הויטמינים בקופסה המקורית,  בלי לדעת – בכל רגע נתון -כמה בדיוק נותרו? למה, בעצם,  אני צריכה ״לראות בעיניים״ כמה ויטמינים לקחתי וכמה נשארו לי עוד? מה הסיבה שאני רוצה להיות בשליטה לגבי כמה מן המועקה הזאת מאחוריי וכמה ממנה לפניי עוד? 

התשובה היא כי ודאות וידיעה ברורה איפה אני בכל רגע נתון – עדיפה על גבי עמימות במשימות מעיקות. העובדה שאפשר לראות את ההתקדמות – היא זו שעושה את ההבדל. היא זאת שבזכותה גדלים הסיכויים לסיים, היא מרגיעה ומעודדת. אני רואה איפה אני בתהליך, רואה את האור בקצה המנהרה. בנוסף, כשאסתכל אחורה על הימים  שחלפו –  אראה כמה הספקתי וארגיש כמה חבל יהיה לא לסיים. כן, למרות ששונאת כדורים.

אז מה הקשר ל-ux?

תחשבו על אפיון טפסים רבי-שלבים (Multi-Steps Forms) ועל הצורך לתת אינדיקציה ויזאולית ברורה למשתמש לגבי ההתקדמות במילוי הטופס (Indication Progress).  למשל, סרגל כזה שיופיע על המסך מעל הטופס עצמו:

מה הקשר? הקשר הוא אותה אינדיקציה ויזואלית, אשר מציגה, באופן ברור, כמה מהסיוט הזה מאחוריי. אינדיקציה שמספקתֿ נתיב ברור לסיום התהליך- הן במקרה של נטילת הויטמינים (כמה ימים עברתי, כמה נותרו לי) והן במקרה שבו משתמש ממלא טופס ארוך.

ממשק תומך טפסים יעיל צריך לספק למשתמש תשובה ברורה לגבי שאלות מאוד בסיסיות שנשאלות: 

    • איפה אני בתהליך ? 
    • איפה אני ביחס לאיפה שהייתי  שרק התחלתי? 
    • כמה עברתי כבר? 
    • כמה נותר לי?

חשוב לזכור שביום יום,אנחנו עושים כל הזמן שיקולי עלות– תועלת. האם שווה לי לקחת את הויטמין הזה למרות הקושי? האם כדאי לי לסיים את הטופס הזה? אם נדבר במונחים ux-ים ״טהורים״: ה– interaction cost פשוט הופך ברור יותר. חוסר הבהירות והעמימות המסויימת לגבי העלות, בעיקר העתידית, נעלמים. זה לא שלא הבנו שיש כאן עלות, אנחנו יודעים שלכל דבר בחיים יש מחיר, אלא שהשאלה ״כמה נזק״ – מקבלת תשובה ברורה יותר.

בחיים, כמו ב-ux, משימות מעיקות רצוי לפרוט לפרוטות, למנות קטנות יותר. 

מה עם הציפורניים, אתם שואלים? אעדכן.  יודעת שהמתח גדול:)

רוצים לקרוא עוד על עקרונות ה-ux בחיים האמיתיים? לחצו כאן.